טוראי מיכאל שטראוס ז"ל

קורות חיים

בן ארנסט וטובה. נולד ב-27 בינואר 1930 בעיר קלן, על נהר ריין בגרמניה. היה בן חמש בעלות המשפחה לארץ בנובמבר 1935.

הוריו התיישבו במושב עטרות שמצפון לירושלים, שם השלים לימודיו בבית הספר היסודי ובהמשך עבר לבית הספר החקלאי-בן שמן להשלמת לימודיו.

התמחה בענף הרפת ועם סיום לימודיו המשיך לעבוד כמדריך רפת בבית הספר החקלאי.

בבן שמן החל את תחביב הצילום, הוא צילם במצלמתו ופיתח תמונות חברים ואתרים, והנציח בתמונות הרבות את עטרות, אשר נאלץ לנטוש יחד עם מגיני הישוב בפקודת המטה העליון.

מיקי (כך קראו לו בבן שמן) לא הצטרף לחבריו למחזור להקמת קבוץ עמיעד - אמר שמשק הוריו בעטרות ממתין לשובו, לעזרתו ולידע שרכש.

מיכאל חזר לעטרות, בוגר ויפה תואר, השתלב בעבודות המשק - נבנתה רפת חדשה, ניטע כרם וכחבר "הגנה" קבל תפקיד "סליקר" - (סליק -מחסן נשק סודי "לא חוקי" בעת השלטון הבריטי).

חבריו מספרים על מסירותו והקפדתו בטיפול ושמירה על ה"סליק" וציודו - מיכאל עבר לישון במחסן הנשק כדי להבטיח שמירתו עליו.

ביום הכרזת המדינה, בתום שלטון המנדט, לאחר שהנציב העליון עזב את הארץ (מעטרות לחיפה), השתלטו מגיני עטרות על שדה התעופה הבריטי שבעטרות והודיעו למפקדת ההגנה: "השדה בידינו". מיכאל רץ ומיקש מסביב את גבולות השדה על מנת להגן עליו, בעת הצורך, אך לתדהמתם הגיעה פקודת נטישה והוראה לסגת עם ליל לעבר נוה יעקב.

ב-16.5.48 החלה פלישת הליגיון הירדני לעבר ירושלים מצפון ונבלמה בנוה יעקב, בקרב שנמשך כל אותו יום, מיכאל רץ בין העמדות וחילק תחמושת ללוחמים וליד עמדתו, אשר היתה בפינה הצפונית של הישוב ובסמוך לכביש רמאללה-ירושלים, מול טנק אויב במרחק קצר ביותר, נפגע ברגלו, דאג קודם כל לזרוק את התחמושת לחבריו ולאחר מכן החל לחבוש את רגלו, כדור נוסף שנורה לעברו, פגע בראשו והרגו.

בלילה, בתום יום קרב, הוחלט לפנות את נוה יעקב, מיכאל ושלושה מחבריו המגינים, נקברו בנוה יעקב בטכס קצר ומהיר, אבא של מיכאל שלחם אף הוא באותו יום בעמדה אחרת, אמר תפילת "קדיש" לזכרם.

בתאריך 17.11.1949 לאחר הסכמי שביתת הנשק הועברו שרידי גופתו וחבריו לקבורת עולמים בהר הרצל.

מפקדו הציע להעניק למיכאל אות הצטיינות על גבורתו בקרב.