קורות חיים
אריק-אריה צבי-פרנקנטל הי"ד. אריק נולד בתל-אביב בחודש מר-חשון תשל"ד נובמבר 1974.
פיקח שנון וחריף, בעל יופי נדיר. כתינוק, אנשים הסתובבו ברחוב לראות את פני המלאך זהוב התלתלים וכחול העיניים. בגיל 4 עבר למושב גמזו - הנמצא ביער בן שמן - ונהפך למושבניק המטייל בשדות. אריק גדל בין בעלי חיים במושב נושם את ריח הרפת בכפר דניאל השכן ועושה לו חברים בקרב בני גילו במושב. מעשי הקונדס של אריק היו לשם דבר בקרב חבריו, אם פילפול ישבנו של החמור הנוער, אם נהיגה בהררי גמזו ברכב של השכן-שהיה לאריק חבר וידיד נפש, יקי דליה אריאל ורחלי - עם קבוצת חברים, תוך השארת חלקים מהרכב בשטח, וכל זאת לפני הגיעו לגיל 14. אריק היה בעל יכולת חשיבה מעמיקה ורגישה. את שנותיו הראשונות בבית-הספר לומד אריק בביה"ס שלהבת שבקיבוץ שעלבים יחד עם חבריו מהמושב, ואט אט מתחיל אריק לחפש ולחפש, לבדוק ולנסות היכן ימצא מקומו בקרב בתי-הספר, האם בנחלים או בישיבות? האם "יבזבז" את שנות חייו הקצרות בלימוד נושאים שאינם מעניינים אותו? האם יצטרך לתת דגש על נושאים שאינם מדברים אליו? או שמא ישלב שובבות וחיפוש עצמי עם מסגרת לימודים, חברה ועבודה? ומשנמצא הפתרון בצורת ביה"ס המשלב לימודים ועבודה, חברה והלכה, ייצב עצמו ללימודים במשך 3 שנים ולמד בחברת נוער בקיבוץ עלומים תוך שילוב חיי חברה ועבודה, תוך חריצות של קימה בשעות הבוקר המוקדמות 3-4 לפנות בוקר לצורכי חליבה, ותוך מוסר עבודה גדול ויושר אינטלקטואלי ללא פשרות. לפני הליכתו לצבא רצה אריק ללמוד לימודי יהדות ולאחר בדיקות - שקלא וטריא רבים - החליט ללמוד בישיבת הקיבוץ הדתי "מעלה גלבוע" שם ישב ולמד חקר ודרש התפלפל ועיין בכל רזי היהדות. אריק לא חשש לשאול על התנאים והאמוראים, אריק לא הסס לערער על קביעות הלכתיות תוך סיוע בבעלי מורשת יהודית. אריק היה מחסידיו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ ואף בקרו מספר פעמים בביתו תוך ניהול שיחות מעמיקות. במהלך שנות חייו הקצרים הספיק אריק לארגן קייטנה לילדי עולים, לחקור בנבכי ההיסטוריה ולנסות להוציא "מפח הזבל ההיסטורי" - כהגדרתו - אישים שהשפיעו במהלך חייהם ומתוקף אישיותם - על המרקם חברתי שהתהווה בארץ ישראל. לאריק היו חברים מכל מגוון הקשת, החל מילדים קטנים בני 5-6 ועד אנשים מבוגרים בני 80-90 עימם עמד בקשר והירבה סיג ושיח אריק חיפש וחיפש שאל ושאל. זכורה טוני סימון היקרה בת ה - 90 עימה הרבה אריק לשבת בביתה ולשוחח על קלבריסקי - נציג הברון בתחילת המאה, ועוד אישים מההיסטוריה העולמית בכלל והישראלית בפרט. (טוני אמרה לנו כי התאבלה על מותו של אריק כאילו ישבה אתנו " שבעה ") אריק לא התעניין בכל מה שלא דיבר אליו מבחינת לימודים, מאידך, את שאהב עשה בדרך הטובה ביותר. אריק הרבה לכאוב את כאב החיפוש, והכאב הגדול מכל היה, חיפוש העצמי האני אני של עצמו. אחד המוטיבים של אריק היו " אם אני אני בגלל שאני אני ואתה אתה בגלל שאתה אתה אז אני אני ואתה אתה, אך אם אני אני בגלל שאתה אתה, ואתה אתה בגלל שאני אני אז אני לא אני ואתה לא אתה" אריק השתדל בכל מאודו להיות אריק בגלל שהיה אריק. אריק התחבר טוב לרוחו של רבי נחמן מברסלב כמו גם לרבי מקוצק כמו גם לניטשה, למרטין בובר, להיינה, כמו גם לארתור היילי וסופרים אחרים בני ימינו. אריק ישב שעות וימים בסיפריות ולמד היסטוריה. כמעט לא היה שביל היסטורי או נתיב מהעבר שלא היה ידוע לאריק. אריק הרבה לטייל ברחבי הארץ ובמדבר יהודה. אריק העיז ועשה את שאחרים חולמים לעשות וחוששים. אריק התייחס בכבוד לכל אדם גם אם לא הסכים למעשיו ודבריו. אהבת האדם היתה טבועה בנפש אריק. אריק חלם לראות את השלום ולחיות את התגשמות החלום. לאריק היו חברים בדווים אותם הלך לפגוש באדמות גמזו בדרך בין גמזו לשעלבים. אריק הרבה לטייל באיזור מודיעין, ונראה כי לא היה טוב ממנו בהכרת שטחי גמזו. אריק הרבה לכתוב שירים ומכתבים לחברים וחברות. כתביו של אריק מהם מעמיקים ומהם מלאי הומור - גם אם הומור שחור. אריק תמיד אמר: "כשאני אפול בצבא" ... ידע וניבא את שיקרה. אריק אף ביקש שכאשר יפול בצבא, נעמוד מסביב לקברו ונשיר "פה קבור הכלב" ... אריק השתייך ולא השתייך לתנועות נוער, נוער מימד, נוער עבודה, נוער מרצ, נוער עזרא, נוער נתיבות שלום. חלומו של אריק היה להיות פרופסור באוניברסיטה להיסטוריה, תוך שילוב חלומו להיות אשיות פוליטית מרכזית כדי להשפיע ולשנות את הטעון תיקון מבחינת יחסי דתיים ולא דתיים, יהודים וערבים, מדינת ישראל ומדינה פלסטינאית. אריק גדל בבית בו אהבת עם ישראל ואהבת הקב"ה שזורים זה בזה, ובהתאם לכך שאף לתרום לחברה הישראלית מאישיותו ופתיחותו. אריק היה אדם ואיש במלוא מובן המילה, הרבה לחייך ולהיות טוב לכל אדם. אריק היה מבוגר נפשית משאר חבריו ורק לאחר מותו הרבו חבריו לספר כמה אריק חזה וראה דברים שהם היום - אחרי 4-5 שנים מבינים. אריק היה לא רק בן בכור אלא גם החבר הטוב של אבא, ואבא היה חברו הטוב של הבן אריק. אריק השתתף עיתים לנסיעות אביו ברחבי הארץ - לרגל עבודתו - אריק היה פתוח וגלוי בצורה ייחודית, אריק שיתף את אביו במרבית חוויותיו, גם אם חוויות אלו גרמו לאביו לשיער מצומרר. אריק אהב בכל מאודו את אחיו חננאל, אחותו איילת, ואחיו אופיר והדר. קשר מיוחד היה לאריק עם חני, אשתו של אביו שגידלה את אריק מגיל 8, וקשר המיוחד לאריק היה לאריק עם אימו רבקה שגרה בגבעת שמואל מאז גירושי הוריו. בעקבות הגירושין, נשארו אריק וחננאל עם האב.
להלן ממכתבי אריק:
מכתב לאלוהים. לא אומר לך את אשר לא על ליבי / לא אקריב קורבנות שלא באו מעצם היותי / לא אבקש בקשות שמעבר לכוחי / אתה לי כלי? / האם אתה הדרך שלי אל עצמי?.
לא למדתי מהם תפילות / ואף פעם לא פתחתי מרצוני החופשי סידורים או סתם תפילות / כל יום בשבילי הוא כל החגים / כפרות / שמחות / שופרות / קריעת גזרי דין.
למדתי לדבר אלי / ואח"כ למדתי לדבר רק מה שרחוק מליבי - / בשיחות עם אנשים ואח"כ בשיחות אתך / אחד בפה ואחד בלב - האם זו דרכך?.
בע"ה, ד' אדר תשנ"ד (15 שבועות לפני נפילתו)29.3.94.
ד"ר עדי ששון שלום וברכה.
הנדון: סעיף רפואי של רגישות לשמש המונע ממני לשרת בשריון.
א. שמי אריה צבי פרנקנטל מ.א. 5123945 ע"פ מה שהוסבר לי מד"ר אמיר מנדל אני מנוע מלשרת ביח"ש עקב סעיף שמספרו לא ידוע לי ומשמעותו רגישות לשמש שיכולה בעתיד להתפתח למחלות עור חמורות. ברצוני לציין שאני מודע לכך שישנה אפשרות בשריון שאחשף לשמש אבל אני אזהר.
ב. אני גר במושב גמזו. במשך שנים אני עובד בעבודות בשדה ומשמש כמדריך טיולים בדרום הארץ. כמדריך וכאיש עבודה אני מודע לסיכונים ויודע להזהר מההשפעות המסוכנות של השמש.
ג. בהיסטוריה הרפואית של משפחתי לא הופיעו בעבר מחלות עור.
ד. כבן למשפחה שכולה קבלתי כל חיי חינוך שהשרות הצבאי זהו ייעוד שיש לתרום בו בצורה המקסימלית, ובכל תפקיד שאשא בצבא אעשה את הכל ע"מ לתרום. אבל מאחר ודודי נהרג בשריון ברצוני לתרום שם.
ה. אני מציע הצעה שאולי אין לה אפשרות, אבל אולי ישנה אפשרות שאתגייס עכשיו לשריון ובעוד שלושה חודשים אחרי הטירונות אחזור אליך לביקורת, אני מוכן להתחייב ע"כ בכתב ולדאוג לערבות לכך מקצינים בכירים בצה"ל.
בברכה
אריה פרנקנטל.
דבר "עוד לא נודע"
שני אנשים במסע / שונים ודומים. / הם נעים - / מחפשים את עצמם בין החולות. / גמלים ומים במדבר / חול צהוב בעצם אין דבר / מדמיינים הם כל מיני מראות / הוזים, וקודחים ומחפשים / והאדם כל חייו מסע / והחיפושים אחר הלא נודע / והעתיד הואל לא נודע / כל יום חדש הוא מציאה / והאדם עודנו במסע / והוא שוכח שסוד המציאה / הם חייו / הם המחר / כי הם עוד סוד / דבר "עוד לא נודע ! ". (יעל - מה שרציתי לומר בשיר הזה שלפעמים "מרוב עצים לא רואים את היער"... ואני מאחל לך שבחיפושים שלך תזכרי "שסוד המציאה - הם החיים הם המחר ".)
6.2.91
כאשר דיברנו אז מאד כעסת כאשר השתמשתי בביטוי "יהודונאצים" ביטוי לא מקורי, הסיבה שהשתמשתי בביטוי חריף כזה זה ע"מ לעורר על דברים שאני כואב... לדעתי אחד הקומפלימנטים הגדולים ביותר שהעם היהודי קיבל - היטלר נתן לו - "המוסר המצאה יהודית" אני גאה בזה שאני חלק מהעם ש "המציא" את המוסר ולדעתי אותם אנשים שמשמיצים כביכול " יפה נפש " לוקים בחסר וצועדים בצעד ראשון לדרך הארוכה - קצרה של נאציות... "תקשורת עוינת" איך אומר הסטיקר המפורסם "העם נגד תקשורת עוינת " אמת - תקשורת זה באמת דבר מסוען, יש לה כח רב ואיזה עיתונאי יכול להשחיר אנשים ולהרוס חיים רק בכוחו של עט. אמת- "הם כותבים בעיתונים מה שהשם רוצים, מסרסים מלכלכים בלי שום רחמים... המלך הוא ערום, וכולנו ילדים שרואים לו את הטוסיק שותקים ולא קמים" אבל יחד עם הנזק שהם גורמים הם גם הגורם שבזכותו הדמוקרטיה נשמרת וזכויות האדם לא יכולות להפגע כה בקלות. ... נחזור קצת לאריק איינשטיין הזמר האהוב עלי בשיר "עיתונאי קטן שלי" "כולנו ילדים?"... את המכתב התחלתי לכתוב ב 25.2 והיום ה-17-18-12.3 ימים, הסיבה שלקח לי כ"כ הרבה זמן מכיוון שמכתב כזה הוא לא שליפה מהמותן והוא לא רק בשבילך הוא גם בשבילי משהו כמו חשבון נפש על דברים. והגעתי למסקנה שטעיתי שהשתמשתי במושג "יהודונאצים" מ 2 סיבות מרכזיות: 1. יהודי ונאצי הם מושגים סותרים 2. אני ממעיט בערך הנאצים... לסיום מה שרציתי להעביר לך במכתבי הזה: א. אל תפתחי שנאה נגד עם שלם - זה עוול. ב. תלמדי מההיסטוריה מאיזה דברים להזהר. ג. ואל תפלי בטעות כמו שלי ותשתמשי במילים קיצוניות מידי. ד. ואת השאר תסיקי לבדך. בבקשה תחשבי על השיר הזה "לך לך" מכתב לאברהם שכתבתי בעקבות הצעקות " מוות לערבים" שמציקות לי. לך לך אברהם / לך לך מארצך / מארץ בה נולדת / לארץ חדשה / כן לך לך זה בשבילך / לא שהשמש, לא הירח, לגם לא הכוכבים / כן - הם לא האלים / הפסלים מנופצים - זה הזמן לחיים חדשים / "הפרות הקדושות" - כבר היו בדורך / ואתה - חשבת לבדך וזוהי גדולתך / שאיפתך להיות ברכה / לא מבורך - ותחשבו על זאת הגדולה / אלא להעניק ברכה / לך לך לארצך / ואני - אני מרגיש כלך לך בארצך - ארצי / נע ונד ועל הארץ אות של קין ? / ברינה אכנס לכבשן / אבל לפני כן אנפץ הפסלים / ואצעק - לא השמש לא הירח לא הכוכבים / הם לא האלים / ואשאף להיות ברכה.
שלך בידידות
אריק 12.3.92