"עקבתי מקרוב אחר הקורות את שושנה בשנות חייה האחרונות", מספרת העובדת הסוציאלית שעבדה עמה, "סביבתה הקרובה גמלה לה על כישרונותיה ויחסה לזולת, הגננות שעבדה במחיצתן, הילדים שטיפלה בהם והמשפחות שהתגוררה במחיצתן נטעו בה ניצנים ראשונים של הערכה עצמית, אמונה בכוחה ותחושה שהיא נחוצה ורצויה. לא-פעם תמהתי מאין שואבת שושנה כוחות; עברה רווי סבל וטלטלות, ועתידה מעורפל."