טוראי שושנה יונה ז"ל

קורות חיים

בת סעיד וימן. נולדה ביום ט"ז בטבת תשט"ו (9.1.1955) באשתאול. למדה בבית-הספר היסודי שבפרדס חנה ובבית-הספר 'שאר ישוב' שבבני-ברק. כבת למשפחה מרובת-ילדים למדה שושנה מילדותה להסתדר בתנאים קשים ולחלוק את הכול עם הסובבים אותה. היא היתה נערה אופטימית וידעה לקבל הכול באהבה ובסלחנות. אהבה ספרות ושירה ואף כתבה שירים בעצמה. כשנפרדו הוריה, נאלצה להירתם לעול פרנסת המשפחה ועזרה הרבה לאחיה ולאחיותיה. על-אף שהיתה פטורה משירות בצבא, על-פי חוק שירות ביטחון, ביקשה שושנה לתרום את חלקה למדינה ולצבא והתנדבה לשרת בצה"ל.

שושנה גויסה לצה"ל בדצמבר 1972 והתנדבה לשרת בשל"ת במסגרת הנח"ל. היא נשלחה כחברת גרעין 'הראל' לשל"ת בקיבוץ בארות-יצחק והתערתה במהירות רבה בחברה. מספרת יונה - מזכירת הפנים של הקיבוץ: "שושנה שהתה אצלנו כשנתיים והרגשתה היתה טובה עד כדי-כך שברוב חופשותיה נשארה אצלנו. היא עבדה בגן הילדים וגילתה התמדה רבה בתפקידה. הצלחתה היתה כה רבה, והילדים נקשרו אליה מאוד ואהבו אותה. קשריה עם משפחתה המאמצת בקיבוץ היו אמיצים והיא חשה עצמה כבת-בית לכל דבר". "עקבתי מקרוב אחר הקורות את שושנה בשנות חייה האחרונות", מספרת העובדת הסוציאלית שעבדה עמה, "סביבתה הקרובה גמלה לה על כישרונותיה ויחסה לזולת, הגננות שעבדה במחיצתן, הילדים שטיפלה בהם והמשפחות שהתגוררה במחיצתן נטעו בה ניצנים ראשונים של הערכה עצמית, אמונה בכוחה ותחושה שהיא נחוצה ורצויה. לא-פעם תמהתי מאין שואבת שושנה כוחות; עברה רווי סבל וטלטלות, ועתידה מעורפל." "אסור לי לשקוע ברחמים עצמיים, אני חייבת לראות את הטוב והיפה באנשים ולהתחיל דף חדש עם עצמי," כתבה שושי באחד ממכתביה ערב גיוסה לצה"ל. בשיריה, במכתביה ובשיחות אישיות עמה התגלתה סערת הנפש שליותה אותה מילדותה ובאו לידי גילוי הכאבים והחויות הכבדות שחוותה בחייה.

במכתבה האחרון כתבה, שהקיבוץ הוא הדבר הטוב ביותר שקרה לה. לראשונה היה לה חדר משלה, עיסוק קבוע ומשפחה מאמצת שדאגה לה בכנות. היא התכוונה, לכשתינשא, לבנות את ביתה ואת עתידה בקיבוץ.

ביום כ"א בתשרי תשל"ה (7.10.1974) נפלה שושנה בעת שירותה. הובאה למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל שבירושלים. השאירה אחריה הורים, שתי אחיות ושלושה אחים.

במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד-היחידה: "טוראי שושנה ביצעה את תפקידה ביעילות. היא נודעה כחיילת אופטימית, וכל הסובבים אותה, לרבות ילדי הקיבוץ, אהבוה וכיבדוה."

אביה תרם ספרי-קודש ופרוכת לזכרה לבית-הכנסת שבמושב אשתאול.