קורות חיים
בן רינת וזכי. נולד ביום ד' באייר תש"ס (9.5.2000) במושב בית נחמיה שבחבל מודיעין. אח צעיר לדניאל ניצן; אח בוגר לנטע ושקד.
עילי אליהו, ילד חכם, מוכשר ופעלתן, גדל והתבגר במושב הולדתו. "מגיל קטן היית סקרן, לא ישבת בשקט לרגע," כתבה אימו, "תמיד בעשייה, והכול בצניעות ובחיוך עם גומות החן היפות שלך." החל את לימודיו בבית הספר היסודי הקהילתי שבכפר הנוער בן שמן והמשיכם בקריית החינוך "אמית נחשון חבל מודיעין" שבשהם. בתיכון בחר במגמות ספורט וביולוגיה, וכספורטאי מצטיין ייצג את בית הספר בתחרויות ספורט והסב גאווה רבה למשפחתו, למוריו ולחבריו. חניך פעיל בתנועת הנוער "בני המושבים" של תנועת "הנוער העובד והלומד" שהדהדה את ערכיו מבית: אהבת הארץ והסביבה, ציונות, סובלנות, שוויון ועזרה הדדית, מעורבות ולקיחת אחריות.
"אל תִפחד, תשאף לדעת" – מילות שירו של עילי בוטנר שליוו את עילי מאז חגיגת בר המצווה שלו, תמצתו את הווייתו: אמיץ, סקרן ומוכשר השואף לגבוה ביותר, אף פעם לא מוותר לעצמו ומכוון למטרה בלי פשרות. תחביביו הרבים, ובראשם מוזיקה וספורט, מילאו את ימיו ושעותיו. במשך ארבע שנים למד נגינה בגיטרה בקונסרבטוריון שבשהם, היישוב הסמוך למקום מגוריו, השתתף בחוגי הגנה עצמית ואמנויות לחימה משולבות (MMA) במועדון הספורט וטיפח את אהבתו לאקסטרים בגלישת מצוקים ובטיפוס הרים.
עילי ניחן בידי זהב ובכישרון אומנותי שהשתלבו באהבתו המיוחדת לפרטי עור, בגדים מיוחדים ושעונים. עבד עם חומרים כמו עץ, עצם ועור, גילף, חרט, תפר וגזר, והתגאה בכל פריט שהתווסף לאוסף ובייחוד באלה שייצר בעצמו. "כל דבר שעילי החליט לעבוד עליו הפך להיות מעשה של תשוקה ושל יופי," העיד חבר קרוב.
כפטריוט בכל רמ"ח איבריו הרבה לטייל בארץ לאורכה ולרוחבה, וכמי שגדל והתחנך לאורם של סיפורי המורשת והגבורה כיוון עצמו לשירות משמעותי בצה"ל כלוחם. כך, כבר בכיתה י' הצטרף לתוכנית ההכשרה של עמותת "המסלול" המכינה בני נוער לגיבושים, לימי סיירות ולשירות קרבי. סיפר רועי, המדריך: "זכות גדולה הייתה לי ללוות אותך שלוש שנים משמעותיות – להדריך, לאמן, לראות אותך פורץ גבולות, הופך מילד מבויש למוביל החבורה, האחד שירים את כולם כשלאף אחד אין כבר אוויר בריאות, כשלכולם נמאס ואתה לא עוצר, מתגבר וסוחף אחריך בפשטות, בדוגמה אישית." עילי לא הסתפק בכך, התאמן גם במכון כושר ומדי שבת נסע לרוץ בדיונות החול של חופי תל אביב. נחישותו והתמדתו נשאו פירות; הוא זומן למספר רב של גיבושים, ובהם גדנ"ע צלילה ו"שייטת 13", עבר בהצלחה את יום הסיירות ושובץ לחטיבת הצנחנים.
עם גיוסו לצה"ל, ב-30 במארס 2019, הוצב בחיל הרגלים והחל טירונות צנחנים בבסיס האימונים החטיבתי. כבר ביום השלישי לטירונות נקרא לגיבוש יח"טיות (יחידות חטיבתיות), עבר אותו בהצלחה והתקבל ליחידת העילית "מגלן" של חטיבת הקומנדו. את המשך הטירונות עשה בפלוגה הייעודית עם חבריו לצוות, שם הכיר את אילן, חייל בודד, פתח בפניו את ביתו והפך לחברו הקרוב. "עילי תמיד היה מוכן להרפתקה," סיפר אילן, שחלק איתו את האהבה למוזיקת הבלוז, "ובכל הזדמנות נכנסנו לרכב, נסענו לשטח ועשינו ערב בושקראפט (אמנות ההישרדות בטבע), טרק או קמפינג. לעיתים קרובות העברנו את הערב בישיבה על המרפסת עם כוס ויסקי או סיגר, מחליפים שירים ברמקול, לפעמים מאלתרים בגיטרה. המרפסת הפכה להיכל, מקום שבו דיברנו שעות על גבי שעות על כל דבר שבעולם."
הכשרת הלוחם המפרכת של "מגלן" נמשכה שנה וחמישה חודשים ודרשה חתימת שירות קבע נוסף, אך עילי, חדור תחושת שליחות, נתן את כל כולו וסיים את המסלול עם חיוך. "במבט ראשון הוא אולי נראה קשוח," כתב אחד החברים, "אבל האמת שהוא האיש עם הלב הכי ענק ורגיש שאני מכיר." חבריו לצוות תיארו לוחם מקצוען, בעל מוסר עבודה גבוה, שלא היה אפשר להתחרות בו גם במידת הסדר והארגון. "עילי האהוב, החכם, הערכי, בעל כל המעלות הטובות," כתבו, "איש של מעשים ומעט דיבורים. אדיבותו הייתה סימן ההיכר שלו. תמיד עזר בחיוך ובחיבוק לכל מי שהיה צריך, שימש כתובת להתייעצות, ואפילו 'סגר שבתות' בשביל אחרים."
במהלך שירותו השתתף במבצעים חשאיים בארץ ומחוץ לה, באימונים עם כוחות מיוחדים ובפעולות עלומות ונועזות. במבצע "שומר חומות", במאי 2021, לחם עם צוותו בגבול עזה והשמיד מטרות טרור רבות.
עם שחרורו מצה"ל, במארס 2022, נסע עם חברי הצוות לתאילנד למשך שבועיים. בחזרתו, החל להתכונן ל"טיול הגדול" ועבד בבר "זפלין" שבשהם כדי לחסוך כסף.
ב-3 בינואר 2023 עלה על הטיסה לארגנטינה עם חברו הטוב מהמושב. הם נחתו בבואנוס איירס, המשיכו לצ'ילה, והתפצלו בקרנבל בברזיל. עילי המשיך לבוליביה עם בת זוגו, שהכיר במהלך הטיול. "מהיום שנפגשנו במסעדת סושי בברזיל," כתבה, "היית הכול עבורי. לעולם אהיה אסירת תודה על העזרה שהענקת לי. לימדת אותי לאהוב מחדש אוכל, לאהוב את עצמי, וליהנות ולהעריך כל רגע בחיים. הראית לי אהבה ואכפתיות שאנשים רק יכולים לחלום עליהם."
מסלולם המשותף לא היה נטול אתגרים. ב"שביל המוות" בבוליביה, נקלעו לקרב יריות בין תושבים מקומיים. עילי, בתושייתו הרבה, סייע לאישה עם ילד שירו בבעלה לנגד עיניה, גרר אותה למקום בטוח והעניק לה טיפול ראשוני עד להגעת כוחות ההצלה.
בהמשך הטיול נסע לפרו ולקולומביה, למד לרקוד סלסה, עבר לאקוודור והתוודע לחוויית הגלישה במים. היעד הבא ברשימה היה קובה, לשם נסע עם חבר שהכיר באחת הנסיעות הארוכות באוטובוס. בנקודה זו החליט להפתיע את משפחתו שטיילה באותו זמן באוסטריה. הפגישה בשדה התעופה בווינה הייתה רגע בלתי נשכח. יחד נסעו לגרמניה ולסלובקיה, טיילו בעיירות מצוירות וחוו זמן איכות משותף.
לאחר שבעה חודשים חזר לארץ, עבד בכמה מקומות והתכונן להתחיל את לימודיו האקדמיים בתחום הנדסת מכונות במכללת אפקה.
ערב שמחת תורה תשפ"ד תכנן ללכת עם חברו הטוב למסיבת הטבע "נובה" שהתקיימה בשדות קיבוץ רעים, אך שובץ במשמרת ונשאר בבית.
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
בשעות הבוקר המוקדמות קיבל "צו 8" והגיע ראשון לנקודת הכינוס, שם התאספו חבריו מ"מגלן" שהוקפצו אף הם. חויל לגדוד 7008 שבחטיבת הקומנדו במילואים 551 (עוצבת "חִצֵי האש"), ויצא ללחום בעוטף עזה. בערב, כבר עסק בלחימה במוצב נחל עוז תחת אש.
עם תחילת הכניסה הקרקעית פעל הגדוד תחת אוגדה 98 (עוצבת "האש"). עילי וצוותו לחמו בבית חנון ובבית לאהיה. באחד הימים כתב ביומנו: ״אני יושב פה על גג בבית בעזה. בדיוק התחילה השמירה שלי. מולי 'די-9' שמשטח מטע זיתים שמאיים כביכול. מאחוריי, כמה מאות מטרים ממני, יש את הים. בתים הרוסים מקיפים אותי, והיום הוא יום חורפי של סוף נובמבר.״ לכל אורך תקופת הלחימה, המשיכה המוזיקה לשמש מקור כוח והשראה וה"ג'אמים" שערך עם חבריו הקלילו את האווירה.
ב-2 בדצמבר 2023, השבת האחרונה שבה ביקר בבית, התעוררו בני המשפחה לצלילי "Here Comes the Sun" של הביטלס, שעילי פרט על הגיטרה. בצהריים, כבר הוקפץ בחזרה לעזה. למחרת בבוקר התקשר להודיע שהוא מכבה את הטלפון ונכנס לפעילות קצרה ונקודתית במחנה הפליטים ג'באליה. כעבור יומיים, ב-5 בדצמבר, נפל בקרב במהלך פעילות מבצעית חשאית וחשובה עם כוחות מיוחדים.
את הבשורה המרה קיבלה המשפחה עת אחותו דניאל חשה בסימנים מוקדמים של לידה. בנה נולד יומיים אחרי נפילת אחיה ושמו רפאל אליהו – על שם דודו עילי אליהו.
רב-סמל עילי אליהו כהן נפל בקרב ברצועת עזה ביום כ"ב בכסלו תשפ"ד (5.12.2023). בן עשרים ושלוש בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בחדיד. הותיר הורים ושלוש אחיות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל-ראשון.
ספדה לו אימו: "עילי אהוב ליבי היקר, הלב מסרב להאמין. הצטיינת בהכול – בלימודים, בצבא, בספורט, בנגינה. פרחת בשירות הצבאי ורכשת חברים לכל החיים. היו לך תוכניות לעתיד. תמיד ידעת מה אתה רוצה לעשות. הכול היה אצלך מתוכנן ומאורגן. לא פחדת מכלום. היית בן מכבד להוריך ונכד תומך; היית העוגן של אחיותיך. כל כך חיכית להיות דוד לבן שייוולד לאחותך הבכורה. נקראת על שם עילי האחוחי, מאנשיו הקרובים של דוד המלך – אדם נאצל, נשגב, משובח ומיוחד במינו. כזה היית וכך נזכור אותך. יהיה זכרך ברוך."
ספדו לו חברו, בשם הצוות ביחידת "מגלן": "עילוז, אח שלנו, תמיד נתת את המקסימום שלך בשביל הצוות, שמת כל אחד לפניך והתנדבת ראשון לכל משימה שחורה. תמיד רצית להראות לנו את היכולות שלך בבנייה עם הידיים, בסכינים, בגיטרה, במוזיקה, בסיגרים, בוויסקי ובעוד הרבה דברים אחרים. כל דבר שעשית עשית עם כל הלב ובצורה מעוררת השראה. לא נפלת לחינם. שום דבר לא ישבור את הצוות, שמעכשיו יילחם גם עבורך. הקשר שלנו נצחי, עילי, אנחנו אוהבים אותך ותמיד נאהב. צוות פאוור שושן ספייס גיאבו."
ספד לו אילן, חברו הטוב: "תמיד אזכור את הצחוק והחיוך הנערי. אני בוכה לא רק על מה שאבד, אלא על מה שיכול היה להיות איתך בעתיד. עילי, אתה האח שמעולם לא היה לי, והחבר הכי טוב שאדם יכול לבקש."
במלאות חמישה חודשים ימים לנפילתו, כתבה אחותו נטע: "עיליקה, חוד החנית שלנו. קרוב למאה וחמישים ימים שצלילי הגיטרה שלך לא נשמעים באוזניי והרמוניית הנגינה לא מתפשטת בבית. זו הייתה חוויה מלמדת וממלאת לגדול ליד אח שכל כך אוהב את הצבא, מסור לחבריו, אוהב חיוך, נהנה מהחיים. לגדול כאחותך, זה אומר להסתכל עליך בהערצה על כל דבר קטן שעשית, ללמוד להקשיב למוזיקת בלוז איכותית, לדעת לצחוק מדברים, ולאהוב. את הכול לימדת ונתת לי. תודה על שנים מלאות בחיים, אהבה, טיולים וזיכרונות. באהבה וגעגוע."
בעיזבונו הדיגיטלי של עילי נותר פלייליסט בן תשע-עשרה שעות של מוזיקת בלוז, הזמין לשמיעה ברשת החברתית "ספוטיפיי".
עילי מונצח במצפה במושב הולדתו בית נחמיה, ב"חורשת הנופלים" שבחבל מודיעין ובפינת הזיכרון בקריית החינוך "אמית נחשון".
בחצר ביתו, מול המחסן ששימש לו בית מלאכה, מטפח אביו את "גינת עילי". אוהביו נטעו בה עץ ליים לזכר הקוקטיילים שאהב להכין בכל ערב שבת. עץ לזכרו ניטע גם על ידי חבריו לצוות והוריהם ביער בארי.
בר "זפלין" שעבד בו הנציח אותו בערב ריקודים מיוחד. בר ה-"Blues N Booz" שנהג ללכת אליו מדי יום ראשון ולצפות בהופעה, הקדיש לו ערב שירים. בית "Wine & Friends" השיק סדרת יין לזכרו.
חבריו ממשיכים בדרכו ומנציחים את אהבתו לטבע ולטרקים בטיוליהם בעולם. "מי ייתן ונוכל לראות את העולם כמו שעילי ראה אותו," כתבו.
אמיר, חברו לצוות, שעילי הפקיד אצלו את הגיטרה שלו ערב הכניסה האחרונה לעזה, הלחין בעזרתה את השיר "נוגע בך": אותו חיוך אותו מבט / אותו ריגוש מהופנט / ואהבה חדשה שהשארת // אותו ראשון פינה קבועה / בבלוז המקומי רוקד לך / ומנגינה ישנה שניגנת // אז אני כותב הרבה מילים / מסך עובר פנים פנים / אני נוגע בך גבוה / אז אני בורר קוצים קוצים / מתוך אלפי עלים נושרים / אני לוקח לא לשכוח אותך // ובקיץ שעבר ביקרתי אותך ניגנו שעות / דיברנו אהבה / ועכשיו יושב לי לבד ומנגן // ומסתכל על הכורסה / איך פעם הייתה מלאה / בזיכרונות חוויות שלי שלך אני זוכר // את הפנים היפות העיניים הגדולות / הן זורחות זורחות מאירות מאירות / את הצחוק המתגלגל מילים שאז אתה אמרת / שאתה תגן עליי אני איתך / איך במסלול הבטחתי לך / שאני אשמור עליך אחי אני נשבע..." השיר זמין ברשת.
עמוד לזכר עילי הוקם ברשת החברתית "אינסטגרם" ובו סרטונים, סיפורים ועדכונים על אירועי הנצחה. המשפחה שוקדת על המשך הנצחתו לאור מורשתו – אהבת החיים, אהבת האדם, אהבת המשפחה ואהבת העם, ומתכננת הקמת מצפה נוסף על שמו בתל חדיד.