קורות חיים
בן אריה ואביגיל. נולד ב-6 בנובמבר 1919 בפרשבורג, צ'כוסלובקיה, למשפחה אשר כל חלומה היה לעלות לארץ. סבו, ממשפחת רבנים, שעלה לפני כ-90 שנה, היה שולח למשפחה יין לפסח, אתרוג לסוכות ומפרי הארץ, וכך גדלו הילדים באוירה של געגועים לארץ-אבות. בני המשפחה היו מוכנים לעליה מכבר, אלא שמות האב אשר נרצח על-ידי חיילים במלחמת הונגריה-צ'כיה עיכב בעדם.
מנחם-דוד נולד אחרי מות האב וגדל כאהוב המשפחה. חונך על ברכי המסורת. הבית היה לאחד המרכזים הציוניים בעירם. כל שיר חדש שבא מהארץ הושר מיד בבית וכל עולה לווה משם בגעגועים. כך ספג דוד מילדותו מרוחה של הארץ ולמד גם בגן-ילדים עברי.
בשנת 1929 עלה אחיהם הגדול ואחריו עלו בני המשפחה אחד-אחד, עד שבשנת 1935 עלתה גם האם עם שני ילדיה האחרונים. דוד בן ה-14 התערה עד מהרה בחיי הארץ, עבד במוסך ואחרי זמן קצר החליט להצטרף למשק בארות-יצחק, שם היה פעיל בכל תחומי החיים.
מלא מרץ ואמיץ. אחד משני המקלעים של המשק נמסר לידיו מתוך אמונה בכוחו וביכלתו. בפרוץ הקרבות עמד איתן בכל המצבים הקשים. אין זאת, אלא שהשקפת עולמו והכרתו עמדו לו, אמצו את רוחו וחזקו את גופו.
ביום 15 ביולי 1948 שימש כמקלען בעמדת חוץ של המשק שאליה כיוון האויב את כל כוח האש ממרגמות, טנקים, מטוסים וחיל-רגלים. רבים מחיילי האויב נפלו בזה אחר זה, ממקלעו של מנחם-דוד. החלטתו היתה נחושה לעמידה ללא נסיגה, הוא נשאר בהכרה מלאה ובהכנה נפשית איתנה להקריב את עצמו על מזבח הגנת המקום.
נפל מהתפוצצות שאירעה בעמדה. נקבר בבארות יצחק. ביום כ' במרחשון תשי"א (31.10.1950) הועבר למנוחת עולמים בהר הרצל בירושלים.
היה נשוי לאשה ואבא לשני ילדים ואחרי מותו נולד לו הבן השלישי.