אלבום תמונות
הכרתיו רק בקבוצה, וקורות חייו אינם ידועים לי. אבל תמיד סימל לי את היהדות המתחדשת. הוא היה בן ישיבה ויע היטב ללמוד וללמד. לפי מראהו החיצוני הצנום ועמידתו הכפופה במקצת היה דומה ליהודי שעלה זה עכשיו מהגולה. אבל פנימיותו היתה כולה תסיסה. מלא מרץ חיים היה, בעל רוח עזה, עשוי לבלי חת. נראה היה כאילו אינו מסוגל לשאת נשק, אבל דוקא לו מסרנו את האחד משני המקלעים, שהיו יקרים לנו כל כך, מתוך שידענו שיש על מי לסמוך.
לא היתה קיימת פעילות תרבותית, משקית או מלחמתית שלא יהיה מעורב בה. בשעה שכל הליכה מיותרת במשק היתה כרוכה בסכנת נפשות, התעסק דוד בתפקידים חשובים שההליכה בהם היתה מרובה. הוא האחראי לחלוקת המים והספקת תרנגולות. לא אשכח, ואקוה שזכותו תעמוד לו, שהוא היה חבר שדאג להביא לקבורה את החברה שנהרגה ביום ההפגזות הראשון, בשעה שכולנו היינו מחוממים מצעקת הילדים ורעש ההתפוצצויות.
איני מבין עד היום את הפליאה: בימים שנתנסינו בהם, נשאר איתן בכל המצבים. אין זאת אלא שהשקפת עולמו והכרתו הרוחנית עמדו לו. אמצו את רוחו וחזקו את גופו. גם ביום הקרב היה לו תפקיד חשוב, ואולי החשוב ביותר כל כוח האש ממרגמות, טנקים, מטוסים וחיל הרגלים לקחו שטח העמדה שלו למטרה, ובכל זאת שמענו מפי עדי ראיה, שכתות פורצות של חיילי האויב הופלו שורות שורות באש מקלעו. חברי עמדה זו, והשכנה לה, בהרבה הזדמנויות הביעו את החלטתם הנחושה לעמידה ללא נסיגה. אחת החליטו: רק על גופם יעבור האויב. הם נשארו בהכרה מלאה ובכוננות נפשית גמורה להקריב את עצמם על מזבח הגנת המקום.
דוד בעל הרוח התוססת היה בהופעתו דוגמה לרבים, וכך קידש את חייו במותו.
ת.נ.צ.ב.ה
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח