דומני, שעודנו כה קרוב אלי; כאילו המציאות המרה אינה אלא חלום רע. לעיני עוברים הימים, יחד ישבנו על ספסל בית הספר בבודפסט, הוא הצטיין בלימודיו בשכלו החריף ובשקדנותו הרבה, במיוחד בלימודי היהדות. בזמן הגרמנים יצא עם הוריו לשוויץ, והמשיך שם את לימודיו בישיבה. בגמר המלחמה חזר לבודפסט והתמסר בכל מרצו והתלהבותו למען תנועת "תורה ועבודה".
העפיל ארצה באנית "הגנה", ובלבו רצון עז וקנאות לחיי קבוצה דתית. רצונו זה ליווהו בכל מהלך חייו בארץ.
עבר הכשרת עליית נוער במקוה ישראל. פרץ לו דרך בעקשנות, שכנע את חבריו, ארגן ופעל בלי הרף. בחור אמיץ לב צנוע בלבו. תמיד טען שכל אדם צריך להיות עצמאי כדי שיוכל לפעול למען הכלל. רבים לא הבינוהו בנקודה זו, וזה גרם לו כאב. הוא החליט להקדיש את חייו לקבוצה הדתית ולעבודת האדמה מתוך אהבה ודבקות. אולם בהתקרב סערת המלחמה הרגיש עצמו מחויב להיות בין הראשונים בחזית ולהגן על הנקודה הדתית בערבות הנגב. עם כל הגרעין הקיבוצי "עצמאות" עבר ב-22 במאי לקבוצת בארות יצחק, וביום ח' בתמוז בהתקפה הגדולה נפל מכדורו של צלף מצרי.
במלוא פריחתו נקטף, אבל זכרו כחבר יקר ונאמן לעולם ינון אתנו.
ת.נ.צ.ב.ה.