אלבום תמונות
כבר עברו 39 שנים,
מאז, דוֹדִי, נוסף לרשימת הנופלים.
נחמיה אברהם בן רחל ודוד,
ננצור זכרך בלבנו תמיד.
מאז שהלכת ובחלוף השנים
קרו דברים רבים, התחלפו הזמנים.
מנסה אני לדמיין מה היה אז , מזמן,
האם ידעת שזה יקרה? האם היית מוכן?
בפעילות מבצעית, ביום מילואים,
הלכת באומץ והושבת ללא רוח חיים.
אליך ולכל חללי צה"ל הנספים במערכה,
גְּדֵלָה בלבנו יום יום ההערכה.
דע שבזכותך יש לנו איפה לחיות,
בזכותכם יש לנו עתיד ותקוות.
כי אתה את נפשך הקרבת,
למען כל היקר, כל מה שאהבת.
בזכות אומץ הלב והגבורה,
נוכל לחגוג עצמאות, עוד שנה, למדינה!
כי בלעדי החיילים, ביבשה באוויר ובים,
לא נוכל לישון, בבטחה פה, כולם.
כעת בעודי משרתת בצבא ההגנה לישראל,
ממשיכה אני לקוות ולהתפלל,
שלא יהיו עוד מלחמות וקרבות דמים,
ולא יפלו עוד נערים צעירים, חללים.
למרות שלא זכינו להיפגש אפילו,
אני מדמיינת איך נראית היום, אילו-
אילו היית עוד חי, ודאי היית את חלומותיך מגשים,
מטייל, לומד ומשפחה מקים.
אך לאחר שהכל נעצר, בשנת התשל"ד,
השתנה משהו בלב הוריך ואחיך כל אחת ואחד.
ותמיד בטקס האזכרה, ביום הזיכרון ובטקס הנטיעות,
חוזרות לעיניהם שוב הדמעות...
לו נפגשנו - הייתי מודה לך פנים אל פנים,
על שלימדתנו להעריך את החיים.
דבקת במטרתך ושאפת לנצח,
את זאת כל עם ישראל אינו שוכח!
ובעתיד, כשיבוא השלום, יום אחד
ונוכל לחיות, יחד, ללא פחד,
המורשת שנעביר הלאה מדור לדור
היא את גבורת חללי צה"ל - לעד נזכור!
פנינה