ראשונה לקרבנות היתה. ימים ספורים בלבד עברו מאז דרכו רגליה על אדמת ארץ ישראל. טרם הספיקה לראות ולהתבונן במה שחזתה רוחה ושלבה ערג לו במשך כל שנות הסבל שעברו עליה. והיא נפלה קרבן במלחמת השחרור של העם בעד מולדתו.
היא היתה מראשוני הגרעין הקיבוצי "צרד" וממיסדיו. ראשונה נשארה בכל חייה. ראשונה לכל פעולה, ראשונה לכל דאגה; ראשונה גם למקריבים את עצמם. אף שמעולם לא נדחקה בראש: צנועה תמיד, ממעטת בדיבור, אבל מרבה תפארת במעשים.
בעלת לב טוב, לב אם. לב רך שלא עמד אף פעם על סבל הזולת, כל מאמץ לא חסכה ובלבד להמתיק את כאבו של החבר. יחסיה לחבריה, היו רצופים נועם. היתה מפיגה רגשי הבדידות ונוטעת שמחת חיים בלבבות.
כך היתה גם בעבודה. מתוך כיסופים של אמת התקשרה לעבודה, ועז היה רצונה שכולם יתכנסו לסוד היצירה.
ערה היתה גם לכל קריאה של הכלל. מן הראשונים שמיהרו להגשימה. שאפה לחקלאות וטרחה יחד עם חבריה להעביר לשדה פעולה זה את כל חברי הגרעין לשם ביסוסו וגיבושו בהכשרה הסופית לקראת חיי כפר בארץ.
ראוי לציון גם יחסה לתנועה. כולנו זוכרים את הרגעים היפים של התרוממות נפש שהופעתה של מלכה ז"ל הכניסה לחברתנו, בהיותה שכורת התלהבות לחזון המשותף של חיי תורה ועבודה.
קשה להשלים עם היעדרה בעצם ימי עלומיה. אבל זכרה יהיה לנצח בתוכנו.
ת.נ.צ.ב.ה.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח