נחמיה, מחנכה של הכתה, שנפשו נקשרה בנפשו של שרגא, מפציר בשרגא ללמד סנגוריה על החבורה המופלאה של צעירים, אליה השתייך:
רבי יעקב אומר: העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין.
בפתחו של הטרקלין באתי להפרד ממך.
אלפי נימים של אהבה, מאות חיוכים ורק כמה עשרות מלים קושרים אותנו. באנו כולנו להפרד ממך - חבריך ללמודים ולעבודה, ידידיך מהקבוץ ומהצבא - להפרד ממך מתוך תחושה אמיתית שאת כולנו רצית לראות. לאו דוקא כאן, ולאו דוקא היום.
לארכו של הפרוזדור הקצר שלך הלכנו עמך, לימדנו אותך כיצד לחיות. הכנו אותך לקראת החיים, הבהרנו לך שבחרנו בחיים מלאי הצרוצצויות ומאבקים. ניסינו להראות לך שאפשר לשלב חיים של תורה עם חיים של עבודה. עמדנו על כך שחיי היסורים בארץ הינם האמיתיים עבורנו.
נאבקנו יחד כדי שתוכל להיות שחיין בעל שם תוך כדי לימודים קדחתניים. שוחחנו על הדרך בה יש לבנות חיי משפחה מאושרים. התפללנו שתצא מהצבא שלם בנפש - והנה לא עלה בידך לצאת שלם בגוף.
כשאתה עומד היום בטרקלין, ובית דין של מעלה עומד לחתום את גזר דיננו, אל תתבייש לדבר. ראה עצמך כשליח, ככהן, לא רק להוריד אלינו את ברכת ה' אלא אף להציג את דברינו לפניו. היה נא מליץ יושר בעדנו ובעד הוריך ואחיך. אמור שם למעלה כי כורעים אנחנו כאן למטה מכובד המשימה של קיום עם ישראל. אמור להם כי תורת ישראל הינה נר לרגלינו, ועל אדמת ארץ ישראל אנו מגינים בגופותינו.
אמור להם כי השתייכת לחבורה מופלאה של אנשים צעירים שצבא עבורם אינו מקום לקריירה אלא לשירות; שעבודה אצלם אינה מקור לכסף אלא לסיפוק; שלימודים אצלם אינם הבסיס לתארים אלא לקיום מצוה.
שרגא, אל נא תסתפק הפעם בחיוך. אמור כי מבחירי נערי ישראל אתה, ומבחוריו.
למדנו ביחד, שרגא, במסכת יומא, סוגית "וחי בהם ולא שימות בהם" וסמוכה לה סוגית "מיתה ויוה"כ מכפרים".
מחר, תלמידים וחברים, נפתח שוב את הגמרא, לבד, ונלמד את הדפים האחרונים של מסכת יום הכפורים, לעילוי נשמתו הטהורה של שרגא, והוא יאיר לנו מלמעלה ויסייע בידינו להבין לעומקם את הדברים.
ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך.
נחמיה רפל