ערב ראש השנה
טרקטור מאובק דהר ועצר לפתח המסגריה.
ירד ממנו מהסס מעט, שקט ועצור. במכסחת הסתבכו חוטי תייל וקשרו יחד את השרשראות.
קיבל מגזרי תיל והחל לעבוד בשקט וביסודיות.
זה לא כל כך הלך קל ועזרנו לו.
בתמורה קבלנו חיוך מקסים.
אח"כ כשתמה המלאכה, נגשנו לרחוץ ידים.
הבטתי בעיניו וראיתים בוהקות בשמחת חיים יוקדת.
והחיוך, מלב אל לב... שרגא.
ערב יום כפור...
אט אט התקדמנו במעלה הגבעה.
ראשינו מורכנים, הדמנות צורבות והלב כבד.
אחר כך הורידו את הארון.
אבל אנחנו היינו כאילו במקום אחר.
רק קול הקדיש החזיר אותנו ולא יכולנו לשכוח את הברק בעינים ואת החיוך.
ורוח חרישית שנשבה מבין ענפי האורנים אספה את החיוך הזה ונשאה אותו מעלה מעלה, מעלה... שרגא.
ימים נוראים תשמ"ג
יפת