תפריט נגישות

טוראי יוסף-ברוך אילני ז"ל

דברים לזכרו


ולא היה מים לעדה" / על משמעת המים בצה"ל

לזכר החייל יוסף אילני ז"ל

(זאב ולק, בתוך "שבת בשבתו", פר' חוקת תשס"ו)


בשנות ה- 50 הקפידו בצה"ל על משמעת מים, כלומר על הגבלת כמות השתייה בזמן האימונים. החייל רשאי היה לשתות כמות קצובה ומוגבלת רק באישור המפקד. נוסף לכך יצאו אז לאימונים גם בימים בהם היה עומס חום כבד ביותר - והרי לך מתכון בדוק להתייבשות ולמכת-חום. אכן רבים מן הלוחמים הגיעו בתנאים אלו לאפיסת כוחות והיו גם שקיפדו את חייהם.
כזה היה גם האסון שפקד אותנו ב 1957, כאשר שרתנו כגרעין "מתנחלים" של בני-עקיבא בַּנח"ל המוצנח. מספר על כך ישראל שריר, שהיה אז רץ-מ"פ:
"היה זה יום קיץ לוהט. הפלוגה התקדמה מחוף הכנרת מערבה ואז ניתנה הפקודה לחצות את נחל עמוד. ירדנו במורד הוואדי הסבוך והתמלאנו בזיעה, אך זו לא התאדתה ולא קררה אותנו, כי בתוך הערוץ עמד האוויר מלכת. בלב כבשן האש הזה השתגענו מצימאון. שתינו את שארית המים במימיה, אבל היה זה כטיפה בים. רבים מהחיילים, חלק מהמפקדים ואפילו המ"פ היו על סף עילפון. לאחר שעות יקרות הצליחו להביא לנו מעט מים. אבל בשביל המקלען החסון והצנוע יוסף אילני, שאת המים במימייתו שפכו בגלל חשד ששתה ממנה ללא פקודה - היה זה מאוחר מדי..."
ודאי תשאלו מה טעם היה להתעלל ככה בחיילים? תשובה לכך שמעתי ממוטה גור ז"ל בהיותו המג"ד שלנו. הוא הופיע כעד הגנה במשפט הצבאי נגד מפקדינו, שהואשמו בגרימת המוות לחברנו אילני. וכך אני זוכר את עיקרי הדברים:
"קשה באימונים - קל בקרב. ככל שנחשל את חיילינו במהלך הכשרתם ונציב בפניהם את המצבים האיומים ביותר העלולים להתרחש בזמן המלחמה - כך נגדיל את הניצחון בשעת מבחן. לכן אנו מציבים בפניהם את האתגרים הכי קשים. ארצנו היא ארץ יבשה ודלה במים, שטחים נרחבים בה הם מדבריות. הסיכוי שהחייל יסבול ממחסור במים בעת פקודה הם גבוהים מאד. עלינו לחנכו ולהרגילו להסתפק בכמות מים מינימאלית. האימונים הם בעצם תחילת הקרב ולכן חייל המשקיע את כל אשר לו, ממצה את קצה גבול יכולתו ומת באימונים - הוא כלוחם אמיץ הנופל בקרב עצמו."

מוטה גור ביטא היטב את הקונספציה ששלטה אז בצה"ל, אך במהלך השנים קמו לה יותר ויותר עוררין. בשנת 1959 ערך פרו' עזרא זוהר ניסוי גדול, במהלכו צעדו שתי יחידות מדן ועד אילת. על קבוצה אחת הטילו משמעת מים ואילו הקבוצה השנייה שתתה ללא הגבלה. והנה התברר שכושרם של השותים כאוות נפשם עלה בהרבה על אלו שנגזרה עליהם משמעת מים. פרו' זוהר המליץ לבטל את משמעת המים.
אכן צה"ל, היודע להפיק לקחים, החליט על רפורמה בגישה ויצא במסע הסברה המעודד להרבות בשתייה. העיתונאי גדעון רייכר היטיב לתאר את המהפך הזה במאמרו במעריב "הורה טירונות", בו הוא סיכם ביקור במחנה טירונים בשנות האלפיים:
"...על אחת הקירות התנוססה פקודה צבאית מחמירה: 'חייל - אל תמות מחום, הפעל מיזוג ושתה מים.' השתנקתי מתדהמה. נזכרתי במסע המפרך שלנו בטירונות, כשאחד מאיתנו העז ללגום טיפת מים. מפקד המחלקה זיהה את העבריין בעודו מרטיב את גרונו. הוא פקד על כולנו לעצור, רוקן את המימייה של העבריין, בישר לו על העמדתו לדין, ולימד אותנו פרק מחמיר במשמעת המים שרווחה אז בצה"ל... אריק, הסרן שליווה אותנו עכשיו בסיור, הסביר לנו באורך רוח: 'היום חובה על החיילים לשתות, מי שאינו שותה עובר על פקודות הצבא'."
יוסף אילני היקר, לו בזמנך היו נוהגים כך, הרי שהיינו זוכים לראותך בינינו בכנס הגרעין שקיימנו לאחרונה לציון יובל שנים (כן, 50 שנה!) לגיוסנו לצה"ל, ומן הסתם גם אתה היית גאה לספר על הבנים שלך ועל הנכדים... ואולם עתה אין לנו אלא לזכור אותך תמיד כחייל תמיר וצעיר לנצח.

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה