אלבום תמונות
שלושים ושלושה מחברינו נפלו במלחמת יום הכיפורים.
שלושים ושלושה שכל אחד מהם עולם ומלואו להוריו, לאישתו, לילדיו ולנו.
שלושים ושלושה חיילים וקצינים בני כל העדות ומגזרי העם, אשר המוות בבואו לא הבדיל ביניהם, לא שאל מהיכן עלית לארץ? היכן אתה גר? האם דתי אתה, מסורתי או חילוני?
המוות כיוון את חרמשו אל ליבם ולקחם מאיתנו צעירים מאוד ורעננים ומלאי הבטחות שלעולם לא יתממשו.
שלושים ושלושה אנשים שישארו בזכרוננו לעולם.
הקטע הקצר שכתב יריב בן אהרון והנקרא "אחי הטנקיסטים" מבטא בלשון ציורית ויפה את אשר הייתם אתם, אחינו שאינם, טנקיסטים, לוחמי חרמש וסיירים לעם ישראל בשעות הקשות ההן.
אחי הטנקיסטים
יריב בן אהרון
לנשמת רעינו שהלכו למלחמה וממנה לא שבו
רציתי לספר לך על אחי, מפקדי הטנקים, וכבדו במלים. רציתי לספר לך על המ"פים והמג"דים בצריחים, אחי משכבר הימים, עד שבאני צו השתיקה והחרשתי.
רציתי לשתף אותך במראות עיני, בשמע אוזני, להביאך עמי אל המקום שם מהדהדים צלילי הכאב הזועמים במעמקים. רציתי לספר על הכובד המר שניבט מקרבות טנקים עקשניים ויגיעים המסוככים על ביתנו במקום שנפתחה הרעה.
אבל יותר מכל ביקשתי לספר על אנשים, על רעי משכבר הימים שהלכו כל חייהם, בבלי דעת, על קו המאזניים הנטוי, השביר, שחציו חיים וחציו מוות. רציתי שתדעו, יש כובד בפלדות, יש אש בקני התותחים, והשרשראות העייפות שוקעות בעפר הניגר כנשמות טנקיסטים פורחות באוויר הרחוק של ויתור אחרון.
עת יתנגש ברזל בברזל ניצוצות מתעופפים. עת יהלמו שריונים בשריוני, מתנוצצות, גוועות נפשות אבודות בכנפיים אפורות מרחיקות-נדוד. איש ואיש ונתיבו על ארץ, איש ושבילו בנתיב הכוכבים. מה אספר לך על גבורות שעלו ונבעו כמעיינות של ישע, שפרצו כמבועים של דם מחזות וצווארים. לא אספר לך על אנשים, רעי משכבר, שהפלדה היתה מחסה להם ובית ומשכן לעת צרה, יום ועוד לילה, שבוע ועוד שבועיים.
שם נעים, שם מנמנמים בשעות ארוכות ולאות של לא יום ולא לילה, צנופים, כווצים, מכרסמים ביסקוויטים מחופים בסרדינים או חלבה, ושותים מים מג'ריקנים שחורים של פלסטיק תוך שהם מדליקים מטרות על קו אופק חדש, דועך.
רעי שלי, חפרפרות הפלדה הבלתי-נכנסות, שמבעד לאבק זקנם חרוש-הפיח נובט עכשיו אפר שיבה רעננה. אחי שלי, שכוכי הברזל ומחילות הפלדה החמושות, הנעות, הפכו להם גם בית, גם שולחן, גם ערש יצוע, גם קבר, גם תקוות חיים יחידה.
אלוהי שלי, שם במרחבים, שם תחת חופת הברזל האילמת שכפית הר כגיגית על בניך, שם תן כוח, שם תן ישע.
טנקיסטים יהודיים במרחבי עולמך השותק. מי כמוך באלים ה'. מי כמוך באילמים. רואה הכל ושותק. אתה רואה כל, יודע ראשית דברים ואחריתם ומחריש.
ואני ילוד-אשה, תולעת לא-איש, שטחו עיני מראות ועששו עיני מהבי, מגשש אליך בזעקה עיוורת, זעקה עמומה מדמעות. אמור, אמור, מדוע טנקיסטים מתאדים בזעם להבותיך אל טוהר שמי טל ומטר ושלגים.
בינות ללוחמים התהלכתי, נכרך על צווארם חש בעורפם הכהה הקשוי, בעיני הקרועות לרווחה ואפרכסותי הפעורות. עד הייתי.
גם השירה עדות היא, וגם ישראל עדים. לעד המלך הייתי, מלך מלכי המלכים. עם של עדים. יסורינו מעידים ומעשינו.
לו להמיית נפשם המועדת-מות, הנותנת-חיים, אהיה משורר -
לו כל דליקותיהם בלבי תוקדנה, אפר גופם לו שערי יהפוך לבן. לו דמעותי החשיכות, אט בייאוש אל עורקיהם שיבשו תפכינה. לו אהיה לפה להרוגים, לא יהא בי קשב לחיים, זרועות לאמצם, שפתיים למצות דמעותיהם צמאות האהבה. לו באהבתי עלומיהם אשיב.
אני ראיתי אותם מוארים באלומות הארטילריה הכבדה, סחופים בסופות הקטיושות, תחת מטר הטילים הצולפים ללא רחם, עם מהומת ללא חת שבלב.
מעטים מול רבים. אלוהי, מה רבו צרי הקמים עלי. תמיד מעטים מול רבים, עתים אחד - יחיד מול רבים.
דגן בחורים שבבשרם חרשו ודשו, טחנו עדי-דק אילי הברזל והנפט, וגרעינם לא נשחק. אני נשאתי אתי את אימת בדידותם. שמעתי את תפילתם החנוקה, את תעצומות תגבורת הנפש המאמינה הנואשת, מהפכת את גלגל הנסיגה והבלימה אל ההסתערות ההודפת אחור.
האזנתי לרחש הצרוד של רשתות האלחוט היובשניות, ראיתי עמידה עיקשת נמשכת, בלתי-נלאית, שמעיינות כוחה שותים לא מהעולם הזה, והנותנת לנו את עולמנו זה.
הנה כי כן הדברים מצטללים עתה קמעה. אחרי מהומת ההפתעה, אחרי הערפל וההלם המחשמל, השמיים מתבהרים, ומתוך העומק נחשף משהו, מתפענח דבר-מה. מבעד למסך השקט שנפרש על אש החזית העצורה מפציע אור האמת. הכל מחוויר קמעה ואתה יודע שאין בך מתום.
תקופה חדשה נפתחת, מה שהיה לא הוא שיהיה.
תיקון המציאות יתחיל כמו תמיד מן היחיד. חשבון הנפש - מן הנפש הפרטית. מתוכם יצמח התיקון והשינוי הכללי. חטאי יחיד חולפים עוברים במותו. חטאי ציבור אינם עוברים מן העולם כי אין הציבור מת. הקשר העתיק שבין חטאים לפורענויות ישוב להיות אמת חיים. את המתים לא נשיב לחיים, אבל כוחות חיים רבים נוכל להשיב לעצמנו באורם של הנופלים ואיתם יחד ללכת. הדרך תימשך והסבל אולי יגבר, הייסורים יחזרו למימד האמיתי שלהם בחיי היהודים, האשליות ומשיחיות השקר יגוזו יחד עם ספיחי מעשים משלים, הקדושה תפכה באורה הרפה מתוך הריאליזם וההגשמה.
נמשיך ללכת, לבקש תשובות חברתיות לבעיות חברתיות, מענה פוליטי לשאלות פוליטיות.
ותשובה של אמונה, תשובה של מאמינים, להמשך דרכו של עם נרדף, עם נצחי.