רציתי לדלות אותם מניבכי הזיכרון,
המבטים, הפגישות, הרגעים...
לאספם אחד-אחד,
ללקטם בזהירות, באהבה,
לבל יפגמו, ישברו,
שישארו כפי שהיו.
רציתי
לשימם בצרור גדול, מלא, גדוש,
לתיתם לך כתשורה,
חיכיתי, ייחלתי לרגע...
ואז, כשהבנתי שלא תגיע,
היתרתי הסרטים,
פרמתי הקישורים שעשיתי
בשבילך.
ונטלתי אותם לעצמי,
את החיוכים, המחשבות, הכאבים,
הזיכרונות שלנו...
רוחלה