סמ"ר מיכאל מיכי פטר ז"ל

הסיירת בחווה הסינית

מיכאל שרת ביחידת הסיור המוצנחת. במלחמת ששת הימים לחמה הסיירת במסגרת חטיבת הצנחנים ששיחררה את ירושלים. על הגשר שלמרגלות שער האריות נקלעה היחידה למארב, אתו נהלה קרב מר במשך שעות הלילה הארוכות, ובו שכלה מטובי לוחמיה. קרב זה היה חלק משרשרת המכות אשר מוטטה את התנגדות הלגיון בירושלים העתיקה.
מיכאל, יצא שלם ובריא מקרב זה, לאחר שלקח חלק בפעולות חילוץ הלוחמים אשר נפגעו ללא יכולת נסיגה עצמית על הגשר. בתקופה שבין שתי המלחמות, השתלב מיכאל באמוני היחידה, ובתעסוקה המבצעית, כשקוי האופי המאפיינים אותו הם - מסירות לתפקידו, שקט בביצוע וחברות מעל הכל.
מלחמת יום הכיפורים מצאה אותנו בשבוע הראשון ברמת הגולן, ומשם ירדנו דרומה לסיני בתום שבוע הבלימה הראשון. יומיים היינו ממוקמים במיתלה, כשאנו תרים אחרי חוליות קומנדו מצריות, שאמורות היו לשבש פעולת כוחותינו בעורפיהם.
ביום 15 לאוקטובר, הוא היום בו עברו כוחות צה"ל מבלימה להבקעה וצליחה, נקראנו לאוגדת שרון, ועל ידו נשלחנו במסגרת חטיבת השריון, אשר הבקיעה את הקוים המצריים.
שם התפצלנו, כשחלק מהסיירת וחלק מפלוגת החה"ן החטיבתית רכובים על זחלמים, מלווים בפלוגת התולר, שועטים בעקבות הטנקים, אשר פרצו לכוון האגם המר.
חלקו הראשון של הלילה עבר במלחמה עם החולות, שנסו לעכב בעד הזחלמים כבדי התנועה את המעבר בהם, ולא יכלו להם.
הקרב בדרומה של החווה הסינית החל מאוחר למדי, לאחר שתפסו המצרים כי כוחות צה"ל חדרו למעשה ללב המתחם הענקי. ואז החלו בקרבות בלימה עקשניים על הצמתים בהם עוברות הדרכים לכוון התעלה. אחד הצמתים היה בציר "טרטור-לקסיקון" (עפ"י מפת הקוד של המלחמה) בו צריך היה לעבור גשר הגלילים אל התעלה, בצפונו של האגם המר הגדול.
נסיונות נואשים נעשו להתגבר על התנגדות המצרים, ע"י יחידות שריון וחי"ר. לפנות בוקר קבלנו את הפקודה לנסות ולפרוץ את הצומת לכוון מזרח, ולנסות להשתלט עליו. מספר טנקים צורפו אלינו, הם נעו לפנים.
את הצומת הצלחנו לפרוץ, אך עד מהרה מצאנו עצמנו, כ-60 לוחמים, מול מתחם מצרי ענק, המצוייד בטילים נגד טנקים, ובו טנקים לא מעטים. אש עזה נפתחה לעברנו מכל הכלים.
מכאן ואילך נהל כל זחל"ם את קרבו, כשאין כל אפשרות לתת סיוע בין הזחלים. כמובן שהלוחמים קפצו מן הכלים, ברובם לאחר ההפגעות הראשונה.
מחלקתו של מיכאל, שהיתה מן המחלקות הותיקות בסיירת, והמגובשת שבהן, נפגעה ישירות פגיעה קטלנית. (מחלקה בסיירת מונה 10-16 לוחמים). למרות הפגיעה מתותחי טנקים מצריים, נהלה המחלקה קרב עקשני מטווח קצר. באותו זמן, נהלו כל צוותי הזחל"מים קרבות כל אחד בגיזרתו הוא, כשהחטיבה מנסה לסייע בארטילריה, וכן בנסיונות נוספים להכניס טנקים למערכה ע"מ להקל את החלצות הלוחמים מן התופת ההיא. אך כל נסיון נכשל מול העצמה האדירה של הטילים המצריים, אשר הומטרו כברד לעבר כל כלי אשר נסה להתקרב.
כוח אחר, בפקודו של הסמג"ד, נסה להכנס אף הוא ולעזור בפעולת החלוץ, אך לא עלה בידו להושיט יד לנלחמים על חייהם.
הצוותים ברובם הצליחו להחלץ דרומה כשהם נושאים אתם את נפגעיהם.
צוותו של מיכאל נהל קרב חילוץ נואש עד אחרון הלוחמים. בשעות הבוקר ניסנו שנית, לאחר שפנינו את שנתן היה מהציר, לפרוץ אל התופת ע"ג טנקים שלנו שנקראו אלינו. גם הם החלו להפגע, ונאלצו להסתפק בניהול קרב אש מרחוק, כשהם מחפשים את "מטרות הנקודה" היורות טילים ללא הרף. עקבות הקרב אותו נהלה מחלקתו של מיכאל, למדונו כי צוות מלוכד זה עשה כל שהיה ביכולתו, באומץ בל יתואר, כשמטרתו החלצות עם כל הלוחמים לאחור. מרבית אנשיו נפגעו בפגיעה הראשונה, ולמרות זאת נהלו הם קרב עקשני מול כוחות עדיפים, ואף גרמו בכך לראשית התמוטטותו של מתחם חיוני זה.
מיכאל נפל עם חבריו לנשק אתם פעל שנים רבות, ואליהם קשור היה בעתות שמחה ומאמץ עד רגעיו האחרונים.
בזכותם של מיכאל וחבריו, אשר הקריבו עצמם תוך ידיעה ברורה של מטרת מלחמתם וגורליותה לעם ישראל במדינתו, בזכות מסירותם ודבקותם במשימתם, יכולים אנו, חבריהם, בני משפחותיהם והעם כולו, להמשיך ולבנות חיים מתחדשים במדינה זו.
חבריו בסיירת ובגדוד מצווים לא ליפול ברוחם, ולהוסיף לעמוד בפרץ, מול המתנכלים לנו, כי כך היה גם מיכאל נוהג ועל כך ציוו לנו הוא וחבריו בנופלם בגדולה שבמלחמות ישראל בארצו.
זכר גבורתם ילוונו בכל אשר נלך.

נתן שונרי מג"ד


פטר. הכרנוהו גבוה, מוצק, כולו אומר חוסן ובריאות. בכל מקום שם היה פטר, התבלט מיד, ולאו דווקא התבלטות של רעש ו"גלים", להיפך. עם כל הופעתו הגדולה והמרשימה, צנוע ושקט היה בהתנהגותו. ניגודים מוזרים.
אנחנו, חבריו ליחידה, התרגלנו מהר לתכונותיו המופלאות, כפי שמתרגלים מהר וקל לכל דבר ומעשה טוב. היה ברור לנו תמיד, כי בכל מקום מבצע ומשימה, פטר לא ייעדר ויקח חלק. רצה הגורל המר, ופטר מוצא עצמו עם היחידה באחד מהקרבות האכזריים של מלחמת יום הכיפורים, קרב הפריצה בחווה הסינית.

דני


בתוך הלחימה המתישה, הארוכה והעקובה מדם, לא זוכרים שמות. מנסים לא לראות את הדמויות. דוחפים לקרן זוית בכוח, כל מחשבה שמנסה לצוף, בשעה שכל הסח דעת כזה, ולפעמים קצר ביותר, עלול לעלות בדם, וממשיכים במשימות. ממשימה למשימה, מהתקלות להתקלות, בקצב נוראי שאף פעם לא האמנו שנקלע אליו, בקצב נוראי שלא פעם פקפקנו אם יעמוד לנו הכוח, ומי מאתנו יגיע למשימה האחרונה, וממשיכים במלחמה שתהיה הקשה והיקרה בכולם. ובראש, לנגד העינים, נוצר כתם כהה אפל מעיק וכואב.
אבל, כשנגמרת המלחמה, ונגמר אחרי המלחמה, ונגמרת ההתשה, ומגיע השחרור, מתחילים לצוף הזכרונות ואתם הדמויות היקרות. ועבר והווה מתערבבים זה בזה, וקשה להשלים, ולוקח זמן להאמין, שדמויות אלה, פנים אלה של רעים יקרים, שיכים לעבר, ורק בזכרונות ובתמונות נוכל לראותם שנית.
בין כל החברים היה גם פטר (כך קראנו לו, ולא בשמו הפרטי מיכאל). לא כמו הראשונים שנזכרים בהם, לאט לאט, ופרט אחרי פרט עולה ומצטיירת דמותו, כטבעו בפלוגה, לא להדחף לא להרעיש, לא לרטון. היה חיל פשוט, נהג סייר ותו לא. הכרנו אותו מיום בואו לסיירת, קצת סגור, קצת מופנם. קשה היה לתהות בקלות על קנקנו, לא מהר לחשוף את עצמו.
לקח זמן, וכמה תקופות מילואים, עד שהתחלנו להכירו, את גישתו הרצינית לחיים בכלל, ולצבא בפרט (ואולי בגלל שהכרנו אותו רק במילואים). את היסודיות שבה מילא כל משימה, ואת הרצון העז שהשקיע בתפקידו הנוסף כנהג. רק מי שבלה שעות על שעות על גבי רכב מטלטל במדבר, בדרך לא דרך, יודע יזה מאמצים נדרשים מהנהג, בשעה שכל החברה נופלים נרדמים. להמשיך ולטפל, להמשיך ולהכין את הרכב, כדי שמחר יוכלו להמשיך במסע. לפטר לא חשוב היה אם טפל בג'יפ סיור, בזחלם, או בסתם כ.נ. לכל אחד התיחס באותה רצינות.
רק משך שנים של שרות משותף, החל לשתף אותנו בלבטיו שלו ושל זיוה לפני הצעד המכריע של עזיבת הקיבוץ. קשה היה לתת עצות, אבל כולנו, כל מי שעקב אחרי מעשיו, שמח בהצלחותיו, בצורה שבה התארגן עם משפחתו בעיר ובהתקדמותו המהירה בעבודה, אם כי לרגע לא היה ספק שבאותה יסודיות ורצינות שכל כך עזרה לנו בצבא, יוכל להתקדם ולהצליח בחיים.
יחד הגענו לאותו פרדס מוכר ביום כיפורים, ויחד נדדנו מגזרה לגזרה ומאוגדה לאוגדה. ומאחר שבכל פעם קיבלנו ציוד אחר, עבר פטר מכלי לכלי עד לאותו יום אחר הצהרים, יום הצליחה, שבו קיבל את הזחל, ויחד עם מחלקתו נע קדימה לקחת חלק בקרב על החווה הסינית.
הדיווח האחרון של גדעון, מפקד הזחל, היה שיש תקלות עם הזחל, יש נפגעים אבל ממשיכים להתקדם. וברור לנו שרק פטר עם קור רוחו ויכולתו, מסוגל היה להמשיך להזיז זחל פרובלמטי ופגוע תחת אש, עד שנעצרו סופית והפעם לתמיד.
ולנו נותרו רק הזכרונות, שקשה להעלות את כולם בכתב, לדמותו של פטר וכל יתר החברה.

עמי מ"פ