פתחו של גיא בהרי ירושלים, שבו עובר הכביש הראשי מהשפלה לירושלים. כ-5 ק"מ מלטרון ו-23 ק"מ מירושלים. משני צדי הגיא מתנשאים מורדות-הרים מיוערים.
במלחמת העצמאות (1948) השתלטו הערבים על שער הגיא (באב-אל-ואד בערבית) וחסמו את הדרך אל ירושלים. שיירות יהודיות נאלצו לפרוץ דרך בלחימה, שנעשתה קשה מיום ליום. עשרות נהגים ומלווי-שיירות ("פורמאנים") נפלו בשער הגיא, ומכוניות רבות נשרפו בו, אחדות מהן נשארו כאנדרטאות לצד הדרך. המשורר חיים גורי הנציח את המקום בשירו "באב אל ואד".
במאי 1948 השתלטו כוחות ה"הגנה" על כל הדרך מירושלים עד שער הגיא, אך המאמץ להשתלט על הדרך משער הגיא לרמלה נכשל בגלל המאחז של הלגיון הערבי בלטרון. רווח לירושלים רק כאשר נפרצה "דרך בורמה" (ואחר כך נסלל "כביש הגבורה").
במלחמת ששת הימים הורחק הלגיון הירדני מהגדה המערבית, יהודה ושומרון, ונפתחה מחדש הדרך מרמלה אל שער הגיא, דרך לטרון.