אלבום תמונות
כאשר תסעו בכביש מפתח-תקוה לנמל-התעופה בן-גוריון בלוד, תבחינו משמאל לכביש ביישוב משגשג מוקף ירק. זהו הקיבוץ בארות-יצחק, הנקרא על שמו של יצחק ניסבוים, מראשי תנועת "מזרחי" בפולין. לכאורה קיבוץ ככל הקיבוצים. אולם אם תעיינו במפות מתקופת המנדט הבריטי, תמצאו באזור מושבה גרמנית בשם וילהלמה, ואילו השם "בארות-יצחק" מופיע במקום אחר לגמרי - כ-5 ק"מ דרומית-מזרחית לעזה. מה קרה פה, אפוא, כיצד ומדוע נדד היישוב מדרום לצפון?
הפתרון לחידה זו נמצא במלחמת העצמאות.
ב-28 בינואר 1943 עלה גרעין של חברי תנועת "תורה ועבודה" והקים קיבוץ במקום נידח בנגב המערבי, מול העיר הערבית עזה. הקיבוץ החדש, שנקרא בארות-יצחק, התבסס מעט-מעט וכעבור מספר שנים, בעת עליית י"א היישובים ביום-הכיפורים תש"ז (1946), שימש כבסיס יציאה למיישבי חלק מן הנקודות החדשות.
מתחילת מלחמת העצמאות התנכלו ערביי עזה ליישוב ותקפוהו בהתמדה. אנשי הקיבוץ התבצרו בקדחתנות מתוך ציפייה לפלישת הצבא המצרי. ביום הפלישה, 15 במאי 1948, תקפו המצרים את בארות-יצחק. השריון שלהם הרס את בית-הבאר של היישוב, אך ההתקפה על המשק נהדפה. מכאן ואילך סבלו התושבים ממחסור במים וגם מזון טרי היה בבחינת בל-ייראה. בשל ההפצצות וההפגזות פונו ילדי המשק וחלק מן הנשים. על הקיבוץ הגנו כ-60 לוחמים מאנשי המשק והפלמ"ח וכן היו בו כ-30 בנות בתפקידי שירותים.
מתוך הספר "בעקבות לוחמים"
מאת ההיסטוריון אריה יצחקי.