אלבום תמונות
בינתיים נמשכו ההפצצות וההפגזות והמצרים החלו לרכז כוח נוסף, כולל שריון, כדי לתקוף ולכבוש גם את המרכז הפנימי המבוצר. במקביל יצא לעבר המשק כוח תגבורת, שכלל יחידה ממונעת מגדוד הפשיטה, של חטיבת פלמ"ח "הנגב" וסוללת תותחי 65 מ"מ. לזמן-מה נותק הקשר האלחוטי והמפקדה סברה, כי הקיבוץ נכבש. אך אנשי בארות-יצחק הוסיפו להחזיק מעמד והתעודדו מאוד, כאשר הגיע אליהם שדר על התגבורת החשה לעזרתם. כשהבחינו המצרים בתגבורת, הפעילו לעברה את מטוסיהם ואחר את תותחיהם. כך הוקל מאוד למגיני הקיבוץ, שעדיין לא ראו את מושיעיהם.
בשעת בין-הערביים החל כוח-התגבורת המצרי להתקדם מעזה לעבר הקיבוץ. המגינים היו חסרי אונים והתכוננו לקרב נואש אחרון, אולם כאשר הגיעו המצרים כדי קילומטר וחצי מהקיבוץ, נפל לפתע פגז לידם ומייד לאחריו נחתו הישר על הריכוז שלהם עשרה פגזים. היו אלה פגזי "שראפנל" המתפוצצים באוויר, שגרמו לאוייב אבידות כבדות. החיילים המצריים החלו לנוס מנוסת בהלה ואליהם הצטרפו השריונים, שעמדו כבר סמוך לגדרות. משראו המצרים שחדרו לקיבוץ את מנוסת חבריהם, החלו גם הם לסגת ולברוח לעבר עזה. המגינים פתחו עתה באש עזה מכל כלי-הנשק ופגעו בנמלטים. הפליא לעשות המקלע הבינוני "בזה", שקצר במצרים בצרורות ארוכים.
עם חשכה נכנס כוח התגבורת לבארות-יצחק ההרוסה. ביישוב מצאו 17 הרוגים ו-15 פצועים, אך רוח המגינים היתה איתנה. בתוך התעלות, ליד הגדרות וסביב הקיבוץ היו פזורים כ-200 נפגעים מצרים, רבים מתוכם הרוגים, וכן שלל רב. תוך הפגזת המצרים, שנמשכה כל הלילה, ביצרו אנשינו את היישוב והניחו מוקשים חדשים. כעבור שלושה ימים, ב-18 ביולי, פסקה לחימה והחלה ההפוגה השנייה.
לאחר המלחמה, עבר הקיבוץ ההרוס לחלוטין ממקומו והוקם באתר חדש על אדמות המושבה הגרמנית וילהלמה. מקום היישוב הישן נמצא כיום בין הקיבוצים נחל-עוז ועלומים סמוך ל"קו הירוק" - גבול רצועת עזה. כאן בשדה הכותנה ימצא המטייל את שרידי הקרב: מגדל מים ישן ואנדרטה צנועה למגינים שעמדו בגבורה בשערי עזה.
מתוך הספר "בעקבות לוחמים"
מאת ההיסטוריון אריה יצחקי.